גורמי חוסן בגיל ההתבגרות

               חלק א'        שני סרטונים מבית ספר להורים - חוסן נפשי בגיל ההתבגרות         חלק ב' 

חוסן הינה יכולת פסיכולוגית חיובית להסתגל לנסיבות החיים, ולהתמודד עם מצבי החיים השונים, וביני הם עם מצבי דחק ומשבר. חוסן נפשי הינה יכולת אותה ניתן לפתח במהלך החיים. חלק מהיכולת הינה מולדת, אבל חלקה הינה נרכשת ומתפתחת בהתאם לאירועי החיים השונים אותם אנו עוברים, לסביבה בה אנו חיים, לדרכים בהם אנו רואים שקרובים לנו מתמודדים עם קשיים, ולקשרים הבינ- אישיים אותם אנו יוצרים. כמו כן ניתן ללמוד ולפתח חוסן. אז מה מפתח חוסן? ומה מונע אותו? על אף שהיינו חושבים זאת, במחקרים שונים לא נמצא קשר מובהק בין גורמי סיכון ספציפיים לבין מצוקה נפשית והעדר חוסן. כלומר, אין מאפיינים ספציפיים שמאפיינים מצוקה וסיכון. אז מה כן? בדקו וגילו כי העדרם של גורמים מסוימים בחיי המתבגר הוא זה שמנבא סיכון, ולא הימצאותם של גורמים מסוימים. כלומר אם נוכל לדאוג שמאפיינים מסוימים יהיו נוכחים בחיי המתבגר, נוכל לעזור לבנות חוסן, ולהקטין את הסיכוי למצוקה והתנהגויות סיכון.

 

ההבנה היא שהדרך הטובה ביותר לצמצם סיכון ומצוקה הוא על ידי העצמה של גורמי החוסן, ההגנה והיציבות שנדרשים למתבגרים!

ישנם גורמי חוסן רבים שנחקרו במחקר, יחד עם זאת ישנם כמה גורמים שעולים שוב ושוב והם יוצגו כאן

חוסן נעורים

גורם חוסן זה הינו העומד בראש מירב המחקרים בנושא. נער אשר לו קשר טוב עם מבוגר משמעותי בחייו, יתמודד טוב יותר עם אירועי חיים שונים, וחוסנו יהיה רב יותר. הכוונה היא הימצא ותו ומעו רבותו של מבוגר משמעותי בחיי המתבגר בדרך תומכת, מכילה ומכוונת אך בעת הצורך גם יוצרת גבולות ברורים. מעורבות שאינה מושתתת על שיפוטיות או שליטה, אלא על קשר קרוב, מגן, אכפתי וחם, קשר שמאפשר שיחה, ונוכחות עקבית בחיי היום יום. אותו הקשר עם המבוגר מאפשר שיח בנושאים שהנער עסוק בהם. המבוגר יכול להיות הורה, אך לא חייב להיות. לעיתים המתבגר מסיבות שונות ייצור קשר עם מבוגר חיובי משמעותי אחר בחייו, או שיהיו עבורו כמה מבוגרים משמעותיים.

מבוגר משמעותי

חוויה חיובית במסגרת בה ה נער נמצא, הינה גורם חוסן חשוב. מדובר על חוויה כללית שיוצרת הרגשה של שייכות, מוגנות, צמיחה, עניין, מסוגלות, חדוות היצירה, הצלחה ופרגון. חוויה של נראות ותשומת לב. מסגרת בה הנער ירגיש שיש בו תקשורת חיובית ופתוחה, יחד עם מרחב מוגן של גבולות ברורים. מסגרת בה גם מתאפשרת הפנמת האחריות על הגבולות כדי שאלו יחוו כ באות ממוקד שליטה פנימי של הנער, ולא רק שמכתיבים לו מבחוץ.

חוויה יומיומית חיובת בבית הספר

תחושת הערך העצמי שברירית מאוד בגיל ההתבגרות. השינויים הרבים הפנימיים והחיצוניים מביאים לכך שאצל רבים מבני הנוער ישנם תנודות רבות בחוויה פנימית זו. יחד עם זאת ניתן לעשות מאמץ לעזור לנער ליצור חוויות המגבירות את חווית הערך העצמי החיובי. לחשוב כיצד ניתן ליצור ולאפשר חוויות שיוצרות תחושה של: נחיצות, תרומה משמעותית , ביטוי של כישורים והצלחה, הכרה וביטוי של תחומי החוזק שלו, הערכה ופרגון על ידי פיתוח גורמי החוזק ) ולא רק עזרה לימודית בתחומי הקושי(, התעסקות בדבר שהוא אוהב ) ולא רק במה שצריך(, התנדבות ומעורבות קהילתית, ולאפשר לו ביצוע תפקידים בעלי משמעות, שיגבירו את תחושת הערך שלו.

הרגשה של ערך עצמי 

נער, וכל אדם, זקוק להרגיש שייך וחלק מהמקום והחברה בה הוא חי ונמצא. כאשר שייכות זו נעדרת או חלקית, הנער לרוב יחוש מצוקה וקושי. לרוב לנער יכולת להרגיש שייך למסגרת החברתית בה הוא נוכח. בתור מבוגרים כדאי לחשוב כיצד אנו מחזקים תחושת שייכות זו. על ידי חיזוק ועידוד חברויות קרובות ותומכות , יצירה של מספר מסגרות שונות בהם הילד מרגיש שייך- בית ספר, משפחה, תנועת נוער, חוג, התנדבות, שכונה ועוד. במיוחד כאשר ישנו קושי בתחושת השייכות לאחד המסגרות- כגון בית הספר, כדאי לחשוב ולבנות שייכות למסגרת אחרת.

חוויה של מחוברות חברתית ושייכות

ויסות רגשי היה משימה קשה עבור כולם, ובמיוחד בגיל ההתבגרות. יחד עם זאת זוהי יכולת נרכשת ונלמדת. השינויים השונים בגיל ההתבגרות מייצרים חוויות רגשיות עוצמתיות, אותן יש לווסת, וישנה לעיתים מצוקה סביב הסתגלות למצב החדש של ההתבגרות. בנוסף, בגיל ההתבגרות אזורי המוח המתווכים את תפקודי הוויסות עדיין אינן מפותחים לגמרי. התפתחות מנגנוני ההתמודדות לא הדביקה את הקצב של שאר המערכות ומשאירה את המתבגרים בחוסר איזון. כמו כן, חברים הינם גורם משמעותי ותומך, אך לעיתים גם מלחיץ. וכל זאת בתקופה שתחושת התמיכה הורית יורדת, והמתבגרים גם מתנגדים לתמיכה זו פעמים רבות, אף שהם זקוקים לה.

מיומנויות ויסות רגשי

כמו בכל גיל, כדאי להנכיח שיח רגשי מגוון בתוך הבית. בעיקר דרך דוגמא אישית. שההורה בעצמו ידבר על רגשותיו, על אירועים שעבר במהלך היום, ואף על קשייו. ניתן להדגים את היכולת לבטא את הרגשות בדרכים שונות - מה ההורה עושה שהוא כועס, מפחד, לחוץ וכו. מומלץ לתת לגיטימציה לבטא רגשות שונים גם שהם לכאורה "רגשות שליליים" כגון- קנאה, כעס. ניתן לחשוב עם המתבגר על המשאבים האישיים העומדים לרשותו כאשר קשה לו. האם יכול להתעמל? להתייעץ עם חבר? ללכת לים? ועוד. כדאי להרחיב את ה רפרטואר של המשאבים, דרכי הוויסות וההתמודדות דרך כך שדרכי ההתמודדות והוויסות של ההורים גם יהיו נוכחים בבית, ושההורה יספר או ינכיח מה הוא עושה שקשה לו.

אז מה כן?