התפתחות רגשית כאתגר משותף לתינוק ולסביבה

ההתפתחות הרגשית של הילד תלויה יותר מכל תחום אחר, בסביבה המטפלת שלו. הסביבה כוללת את המשפחה, החברה והתרבות. המשפחה כוללת את ההורים האחים והמשפחה המורחבת. בחברה ישנו המעון, המסגרות החינוכיות אליהן יגיע הילד והתרבות שכוללת את הנורמות ההתנהגותיות המקובלות, קיימת אינטראקציה בין כל המרכיבים הללו ואלו באים באינטראקציה נוספת עם גורמים הקשורים לילד כמו טמפרמנט, אפיונים תחושתיים, אפיונים חיצוניים וכדומה. באינטראקציה הראשונית שבין התינוק לאם או לדמות המטפלת מה שיקבע ביותר בשלבים הראשונים הוא טיב התאמה בין התינוק לילד, והיכולת של הסביבה להתאים עצמה לצרכים המיוחדים והייחודיים של הילד. כדי להרגיע עוד בטרם התחלנו, יצוטט וויניקוט שהיה רופא ופסיכולוג ילדים ידוע שטבע את המונח "אם טובה דיה", לאמור שרוב הילדים זוכים לגדול למשפחות ולאמהות שאינן מושלמות אך טובות מספיק בכדי לספק לילד את צרכיו הרגשיים הבסיסיים על מנת לאפשר לו התפתחות תקינה. במודל שיוצג כאן תיעשה חלוקה לשני שלבים מהלידה עד גיל הגן. השלב הראשון יקרא גיל הינקות והוא יכלול את הגילאים שבין הלידה ועד כשנה וחצי. השלב השני יקרא גיל הפעוטות ובו נתמקד בגילאים שבין שנה וחצי לשלוש. בכל שלב יוגדר האתגר או העיסוק המרכזי שבו נמצא הילד ובהקבלה את התפקיד ההורי המתאים לשלב

התפתחות רגשית

גיל ראשוני זה מאופיין בתלות מוחלטת שיש לתינוק בדמויות המטפלות בו, כאשר בהדרגה אנו ערים לתהליך שבו התינוק הופך להיות לישות בפני עצמה. וויניקוט שהוזכר קודם, טבע מונח משמעותי המייצג בצורה טובה את הסימביוזה הראשונה בין התיוק לאם. הוא דיבר על כך ש"אין תינוק ללא אם" כלומר היחידה אם-תינוק היא אחת בתקופת הינקות הראשונית ואין ביכולתו של התינוק להתפתח מבחינה רגשית באופן תקין ללא נוכחות אימהית טיפולית קבועה. אנו יודעים שהתינוק נולד כשיש לו עדיפות משמעותית לדמויות ופרצופים אנושיים, לעומת חפצים ותמונות. כמו כן תינוקות בשלבים אלו מגיבים יותר לקולות אנושיים ובמיוחד ל"ease mother" - דיבור אימהי, כך שלמעשה התינוקות מכוונים עוד מהלידה להיות באינטראקציה , וזקוקים לה על מנת להתפתח מבחינה רגשית וחברתית.

חשוב  לציין כי בגילאים המאוד צעירים ההתפחתות הרגשית תלויה בצורה ישירה גם להתפתחות בכלל בתחומים שונים, כמו התפתחות תקינה של החושים השונים, ההתפתחות השפתית וההתפתחות המוטורית.

 

האתגרים:

האתגרים המרכזיים בשלבים ראשונים אלו הם:

1. ויסות פיזיולוגי.

2. שליטה ראשונית בעולם.

3. יכולת להיות בקשר באופן הדדי- תחילתה של ההשפעה.

 

ויסות פיזיולוגי: האתגר הראשון שהתינוק חווה בחייו הראשונים הוא הצורך להגיע לויסות פיזיולוגי ראשוני. בשלושת חודשי החיים הראשונים התינוק והאם עסוקים יותר מהכל ביצירת רוטינות קבועות וצפויות עבור התינוק והאם. התינוק נמצא בשלב בו הוא מתאושש מהלם הלידה ואמור להגיע לאיזון וארגון של הריתמוס הפנימי שלו הבא לידי ביטוי בהרגלי השינה והאכילה.

ההורה משקיע בשלב זה את מרב האנרגיות ביצירת סביבה שבה ישנן רוטינות קבועות וצפויות של אוכל ושינה אשר בשלב ראשון מותאמות בצורה מדויקת לתינוק. המשימה הזו חשובה ביותר מאחר שהיא מאפשרת בשלב מאוחר יותר, לתינוק להיות פחות עסוק בגופו ובתהליכים גופניים פנימיים כמו רעב ועייפות ולהיות פתוח יותר לסביבה.

אנו יודעים שבשלב זה התזונה והשינה משפיעים על התפתחות המוח- ההתפתחות הנוירולוגית של התינוק.

במשך תהליך זה של יצירת הויסות הפיזיולוגי מתחיל להתפתח גם האתגר השני שציינתי והוא היכולת הראשונית של השפעה ושליטה על העולם. תינוק בריא נולד עם נתונים אשר מכינים אותו להיות שותף בתהליך זה. הבכי של התינוק יש לו יכולת לעורר את הסביבה לתגובה מהירה ויעילה. תינוק בוכה בכל פעם שמערכת העצבים שלו מגיעה להתרגשות יתר. בשל קור, רעב, כאב, עייפות או גריית יתר. איתות זה הופך להיות בעל משמעות חברתית בתנאי שיש מי שיגיב אליו. התינוק לומד בשלב מוקדם אילו אירועים נגרמים כתוצאה מההתנהגויות שלו, ואז הוא יחזור שוב על אותם התנהגויות שסיפקו לו את צרכיו הראשוניים. זוהי אותה שליטה ראשונית בעולם. התינוק מתחיל ללמוד כיצד הוא משפיע על העולם ומסוגל לצפות מראש לרצפים קטנים כמו אני בוכה אני מקבל חלב. אותם הבנות והכרות ראשונות של התינוק משפיעים על תחושת ה“being well ”שלו ועל הרגיעה הנפשית. בשלבים הראשוניים התינוק אינו מודע לנפרדות שלו מהאם זוהי תקופה סימביוטית. במהלך החודשים הראשונים התינוק חווה תסכולים קטנים לאורך היומיום. במהלך חוויות אלו של פספוס התינוק לומד את נפרדותו מהאם ואת האופן שבו הוא יכול להשפיע על התנהגותה של האם ועל סיפוק צרכיו. בתחום האכילה, בתחום השינה- היכולת להירדם לבד וכדומה.

"אם טובה דיה".

הדדיות: לקראת גיל שלושה חודשים, בזכות יצירת שגרה יחסית, התינוק עובר לשלב בו שעות העירות שלו ארוכות יותר, הוא בוכה פחות, מערכת העיכול שלו מפותחת יותר והוא פנוי יותר לסביבה ולקשרים חברתיים. התינוק מסוגל לשלוט בקשב שלו, להפנות מבט, להתחיל להושיט יד לחפץ מחייך ומשמיע קולות. התינוק בשלב זה מגייס את כוחותיו ליצור אינטראקציה עם הסביבה.

התפקיד ההורי בשלב זה הוא לבנות עם הילד שרשראות הולכות ומתארכות של תקשורת הדדית, שבה האם והתינוק יחדיו ובהתאמה יוזמים ומגיבים אחד לשני. למעשה נוצר דיאלוג שהוא מעין ריקוד משותף אשר מאופיין בסינכרוניות והתאמה של השותפים בה.

ההורה צריך להיות קשוב מאוד למקום שבו התינוק נמצא. צריך ללמוד וזה לוקח זמן לקרוא את הסימנים שהתינוק מאותת לנו. לדוגמא: כאשר באינטראקציה התינוק מפנה מבט, הוא זקוק לזמן הזו על מנת להרגיע את עצמו מההתרגשות שבאינטראקציה עם האם. כאשר התינוק מפנה מבט צריך לתת לו את הזמן שהוא זקוק על מנת להירגע ובדרך כלל נראה חזרה הדרגתית של התינוק לקשר. אופי האינטראקציה הוא כמו גלים שבמהלכם ישנה התכוננות הדדית, קשר עין, חיוך מעין שיא ואז נפילה ושוב ..... על מנת לא להחוות על יד התינוק כחודרנית יש לכבד את פסקי הזמן שהתינוק מבקש.

יש להיזהר ברמת הגרייה בזמן האינטראקציה. לכל תינוק סף אחר של גרייה. ישנן תינוקות שנהנים מאוד מרעש וגירוי חזותי וכו' וישנם תינוקות שצריכים את השקט ואינם זקוקים לגירויים רבים מדי ונהנים בעיקר מהקול והמגע הרך של הילד, יש להיזהר לא להציף את התינוק בגירויים כי אז הוא עלול לעבור את סף בתחושה שלו ושוב לפרוץ בבכי, וזה יתקבל על ידו כאקט חודרני.

עד גיל שמונה תשעה חודשים התינוק מראה התקשרות לאם, מעדיף אותה על פני דמויות אחרות. נראה את תופעת "חרדת הזרים"- הילד מתחיל להראות מצוקה בנוכחות אנשים שאינם מוכרים. במשחקי קוקו אנו למעשה נעלמים מהתינוק וחוזרים אליו לאחר זמן קצר וכך מפתחים את הנושא של קביעות אובייקט אל מול דמות משמעותית. לילד עוד קשה להיפרד הוא אינו יודע מתי נחזור אך מתחיל לתרגל את העיקרון של היעלמות וחזרה. בהקשר הזה נראה תינוקות שמתחילים לפתח "אובייקט מעבר"- בובה, שמיכה, סמרטוט, מוצץ וכדומה שאלו חפצים אשר עוזרים לתינוק להירגע בזמן של פרידה מהאם. האובייקט משמש מעין תחליף לאם ולפונקציות שהיא ממלאת עבורו כגון: חמימות, הרגעה בטחון. בזמן של פרידה כמו הליכה לישון, הליכה למטפלת אלו עוזרים לתינוק לפתח באופן עצמאי יכולות הרגעה. זה חשוב כי זה שלב ראשון שבו התינוק לומד להרגיע את עצמו במצבים מעוררי דחק וחרדה יכולת חשובה להתפתחות הרגשית בחיים. מגיל שמונה תשעה חודשים הילד נהיה נייד יותר ועצמאי, אז מתבצע שלב נוסף בנפרדות של התינוק מהאם, האם משמשת מעין בסיס בטוח שממנו הילד מסוגל לצאת ולחקור את העולם נראה כיצד הילד שומר על מרחק בטוח מהאם ויבדוק באופן תמידי את המרחק ממנה ויחזור לתדלק לקראת החקירה הבאה.

בהקשר הזה של פרידה וחזרה אני אתייחס למושג של "התקשרות". עד גיל שנה אנו רואים שהתינוקות מפתחים מערכת התקשרות ייחודית כלפי האם או הדמות המטפלת בהם. טיב ההתקשרות תלוי בקשר המתמשך בין התינוק לאמו שמתהווה באמצעות התנסויות וחוויות משותפות בין התינוק למטפל לאורך שנת החיים הראשונה. בד"כ איכות הטיפול- הזמינות והרגישות, ומערכת היחסים בקשרים ההדדיים הם שיצבעו את אופי ההתקשרות שתיווצר. מדבור ברצף של התנסויות חיוביות שבהם המטפל נענה לתינוק, קורא נכון את איתותיו, רגיש וזמין לו.

טיפול רגיש ועקבי מביא לתינוק תחושת בטחון בעולם. תחושה שניתן לסמוך על הסביבה. העולם נתפס כמקום חיובי, מתגמל והדמויות בו הינן מיטיבות ורגישות ועל כן התינוק מפתח מערכת יחסים של אמון עם העולם. הוא יראה רצון לקרבה בשעת מצוקה ויכולת להירגע בחיק אמו ובזמן של רגיעה, אמו תשמש לו כבסיס בטוח לחקירה של העולם. בזמן פרידה התינוק עלול לבכות אך יקבל את אמו בשמחה בזמן חזרה.

תינוקות בעלי התקשרות שאינה בטוחה הם תינוקות שחוו טיפול לא קבוע, שאינו מותאם לילד. היענות ההורה וזמינותו אינה עקבית. התינוק מפתח דפוס של חשדנות כלפי העולם. הוא אינו בטוח עד כמה יש לו השפעה על הסביבה ועד כמה העולם הוא מקום שאפשר לסמוך עליו. הוא עלול מצד אחד לפתח דפוסי עזרה עצמית והימנעות מדמויות שאינן מקור של בטחון עבורו או לחילופין לפתח תלות מוחלטת בדמות המטפלת ופחד מפרידה. תינוקות אלו יכולים להראות דפוס של הימנעות בזמן חזרה של האם או דפוס של חרדתיות וחוסר רצון ויכולת לצאת לחקירה של העולם.

רוב התינוקות מגיעים להתקשרות בטוחה.

ישנם משתנים של התינוק שהוא מביא איתו לאינטראקציה:

1. התפתחות בריאה או פתלוגית-התפתחות מוטורית, התפתחות שפתית, התפתחות תקינה של החושים.

2 .טמפרמנט- אופי או מזג התינוק.

1 .רמת התגובתיות לגירויים.

2. רמת הויסות ויכולת ההרגעה.

גיל הינקות

כפי שצויין בגיל הרך ההורים הם האחראיים לויסות העוררות, הרגשות וההתנהגות של התינוק, כאשר לאט לאט התינוק מסוגל לקחת על עצמו התנהגויות של ויסות עצמי. בגיל הגן מצופה מילד להיות מסוגל לוסת את רגשותיו ואת התנהגותו כאשר גיל הפעוטות הוא מעין גיל מעבר בו התינוק לומד לרכוש מיומנויות אלו, ועל ההורה והמטפלת לעזור לו באתגר התפתחותי חשוב זה.

אם כך האתגר בגילאי 1.5-3 בתחום הרגשי חברתי:

1. התפתחות יכולות עצמאות של התינוק.

2. התפתחות היכולות החברתיות של התינוק, המעבר ממשחק במקביל למשחק משותף.

3. המשך פיתוח תחושת הנפרדות של התינוק מהוריו, וגיבוש ומודעות נפרדות העצמי מהזולת.

4. התפתחות ניצני האמפתיה וטווח רחב יותר של תגובות רגשיות.

 

התפתחות השפה מאפשרת את אותן התפתחויות חשובות.

התפתחות העצמאות: החל מגיל שנה, התינוק מתחיל להיות נייד יותר הן מבחינה פיזית עם התפתחותו המוטורית, והן בזכות התפתחות הבנת השפה. הקשר עם ה הורה הופך לאט לאט מטיפול פיזי לקשר פסיכולוגי המתבסס על חילופי מילים, מבטים וחיוכים.

עם העצמאות של הילד שהולכת ומתפתחת, מתפתחים גם יכולות השליטה של התינוק על העולם. בשלב הזה אנו נראה כיצד התינוקות עורכים ניסויים פעילים על עולם. זורקים חפצים על הרצפה ונהנים לגלות כיצד מכוח הזריקה שלהם נוצר הרעש, התנפצות וכו' ואולי הם גם זוכים לתגובות עקביות מהסביבה. התינוק חש ביתר עוצמה ובצורה ישירה כיצד הפעולות שלו משפיעות על העולם. זהו הגיל המתאים למשחקי סיבה תוצאה מורכבים יותר. אותה תחושה של שליטה והפעלה על העולם חוזרת ומחזקת את העצמאות והנפרדות של התינוק מהוריו.

תפקיד ההורה והסביבה: לאפשר את אותם התנסויות על ידי צעצועים וגירויים מתאימים, הבנה של אותם התנהגויות ונתינת סובלימציה למשחק. א"א לזרוק צעצוע קשיח אך ניתן לגלגל כדור. ליהנות ולהתפעל יחד עם התינוק מתגליותיו ולאפשר את אותה נפרדות על ידי עידוד החקירה והמשחק תוך כדי מרחק מההורה.

התפתחות היכולות החברתיות של התינוק: התפתחות משמעותית בגיל זה היא ההתפתחות החברתית. ההתקדמות הקוגנטיבית והשפתית המהירה המאפיינת את השלב הזה מעודדת את הפעוט לקשר חברתי עם סביבתו. תינוקות יחקו התנהגויות של חברים, אחאים והורים. בגיל הזה תינוקות משתפים יותר בהתנסויותיהם. סביב גיל זה מתפתח "קשב המשותף". התינוק מתחיל להבין שמה שהוא רואה אינו בהכרח מה שהאחר רואה והוא לומד להצביע, להפנות את תשומת הלב של האחר למקור התעניינותו, כמו כן הוא מגיב לסיפור משותף ולעניין משותף עם הסביבה. אותו שיתוף משמעותי ביותר מכמה בחינות: *השיתוף הרגשי- כאשר האחר מתעניין במקור העניין שלי, הדימוי העצמי של התינוק עולה והוא חש בתחושת ערך עצמי, הפעוט מעוניין שהמבוגר ישתתף בחוויה שלו, במקביל הפעוט מעוניין בתגובת ההורה בכדי ללמוד כיצד יש להתנהג ולהגיב במצבים מסוימים (התינוק שנופל ובודק את תגובת הסביבה ובהתאם מגבש את תגובתו).

תפקיד ההורה:

1. התעניינות, התפעלות והתלהבות מתגליותיו של התינוק.

2. הקנית תחילתן של נורמות חברתיות וגבולות מתאימים לילד.

3. הקמת סביבה בטוחה ומאתגרת לילד.

התפתחות הזהות העצמית והנפרדות מהזולת: תחושת הזהות העצמית וגיבוש האני מתפתחת לאורך כל החיים, בתקופת הפעוטות אנו יכולים לזהות את ניצני התפתחות זו.

בגיל זה הילד מתחיל להשתמש במילה אני. התפתחות השפה מאפשרת לו להשתמש בייצוגים סימבוליים אשר מייצגים את העצמי כמו התפתחות ביטויים המייצגים את האני והאחר. הילד מזהה את עצמו במראה. במקביל להתפתחות העצמי מתפתחת ההבנה שקיים גם הזולת ולו רעיונות, רצונות ורגשות שונות משלו.

בגיל זה נוכל לראות את ניצני התפתחות האמפתיה. (מחקר על תינוק שבכה או נישק את אימו כתגובה למצוקה של האם). יראו אכפתיות מחבר שבוכה. בגיל זה הפעוטות מסוגלים עם עוררות גבוהה יותר, הם מסוגלים לוסת רגשות עזים יותר בזכות עצמם ומפתחים טכניקות להרגעה עצמית.

כמו כן הפעוט מתחיל לזהות בעצמו רגשות מגוונים יותר מלבד עצב ושמחה הוא יכול לחוש בתחושת פחד, כעס, גאווה ובושה.

תפקיד ההורה:

1. הדגשת הנפרדות על ידי הצגת צורכי הזולת.

2. משא ומתן סביב רצונותיו אל מול דרישות הסביבה.

3. שיקוף של רגשות תוך חידוד ההבדלים בין הרגשות השונים.

4. פיתוח טכניקות של הרגעה עצמית, שתית כוס מים, הליכה הצידה, לשטוף פנים וכדומה.

 

התפתחות הרגשית והחברתית בגיל הגן

האתגרים ההתפתחותיים שעומדים בפני הילד:

1. התמודדות עם עולם הולך ומתרחב של דמויות, משחקים וחברים.

2. התפתחות חברתית מואצת

3. התפתחות האמפטיה והאלטרואיזם.

4. התפתחות יכולות השליטה והויסות.

5. התפתחות העצמי המתפתח: *שינויים בהבנת העצמי, קביעות העצמי והערכה עצמית. *התפתחות התנהגויות טיפוסיות למין.

 

• התפתחות ביכולת הבעת הרגשות, עליה בויסות הרגשי, יכולת לשאת תסכולים, גמישות בהבעת רגשות, הפנמת תקני התנהגות, תוקפנות והתנהגויות פרו חברתיות.

 

תפקיד הסביבה: המשחק ככלי להתגברות על קונפליקטים.

המשחק כמקום בו ניתן להביע רגשות.

המשחק כמקום ללקיחת תפקידים והזדהות עם דמות ההורה, הגננת.. או תפקידים של מבוגרים בסביביתם.

חשיבות של מקום בו ניתן לאפשר שיחה על רגשות.

לאפשר לילד הסתמכות עצמית גדולה יותר, תפקידים.. על מנת לפתח דימוי עצמי של מסוגלות והמשך התפתחות העצמאות.

"תאומות"- הילד רוצה להיות דומה להורה בן אותו המין, יש חשיבות רבה בעשיית דברים משותפים ביחד, על מנת לפתח את תחושת התאומות השייכות לעולם בן אותו המין. (בישול, אפיה, ביכ"נס, עבודות תיקון...).

 

עולמו המתרחב של הילד

גיל הגן מתרחש שינוי משמעותי בעולמו של הילד. כעת הילד שייך לגן בו מבקרים מספר רב יותר של ילדים. הילד אמור להתמודד עם דמויות שנכנסות לגן, עם גננות מחליפות בימים החופשיים. מדי יום הילד נפגש עם התנסויות חדשות לחלוטין . הילדים יודעים להתאים את התנהגותם למצופה מהם על פי הדרישות של דמויות הבוגרות השונות בגן. כאן ניתן לראות שלב נוסף של היציאה מהאגוצנטריות המאפיינת את הגילאים האלו. הילד מסוגל להיכנס לראש של האחר ולהבין מה מצופה ממנו ולהתאים את התנהגותו. בגיל צעיר יותר ניתן לראות שילדים לומדים כיצד יש להתנהג עם מבוגרים שונים אולם בשלב המוקדם יותר התהליך מתווך פחות באופן קוגנטיבי שכלי, אלא יותר באופן התנהגותי ונרכש (בגיל צעיר יותר הילד ידבר בטלפון עם מבוגר ויניח כי המבוגר רואה וחווה את מה שילד רואה באותה נק' זמן, לעומת ההבנה שלמבוגר מעבר לקו יש זווית ראיה שונה משלו; בגיל צעיר הפעוט יעניק לאמו בובה כמתנה מאחר וזו המשאלה המועדפת עבורו, בגיל בוגר יותר הילד יוכל להעניק לאם מתנה שתתאים לרצונותיה של האם, תכשיט או פרח).

היציאה הנוספת הזו מהאגוצנטריות תורמת להתגבשות האמפטית המתפתחת בשלב זה שתורמת ליכולות החברתיות של הילד המתפתחות במקביל בגילאים אלו.

התפתחות

בגילאי הגן נוכל ל ראות כיצד מתחילים להתפתח חברויות אמת בין ילדים, יותר ילדים יתחילו להראות העדפה של חבר אחד או שניים על פני שאר הילדים ועקביות בבחירה הזו. הילדים בגיל זה ממשיכים ללמוד על "הכלים החברתיים" לומדים על יחסי תן וקח, משא ומתן, על הדדיות והוגנות. (תפקיד הגננת וההורים לתווך את המושגים הללו לילדים בזמן אמת ולנתח איתם התנהגויות חברתיות על ידי שימוש במושגים אלו אשר מהוים בסיס לחברות ויחסים בינאישיים). ילדים בעלי כשירות חברתית הם אלו אשר מסוגלים להעסיק עצמם בחברת ועם ילדים אחרים באופן חיובי, הם מעוררים עניין אצל חבריהם ומתעניינים בחבריהם, יכולת לשחק תוך שימוש בתורות, יכולת לוות ר )נמצא במחקרים קשור לילדים בעלי התקשרות בטוחה). 

ילדים דחויים- ילדים אשר לרוב נמצאים באינטראקציות שליליות עם חבריהם, מרבים להיות תוקפנים, מתקשים לוותר- לעיתים קשור לילדים בעלי התקשרות לא בטוחה.

ילדים זנוחים-ילדים אשר לא מעוררים עניין בקרב בני גילם ועל כן אינם מגיעים למגעים חברתיים. נראה כי הם פיתחו אסטרטגיה חברתית האומרת אסתדר לבד, עדיף לי לא להיפגע ואינם פונים ומתעניינים בחברה מתוך הגנה עצמית או תחושה שהאינטראקציה עם העולם לא מיטיבה עימם - יכול להיות קשור לדפוס התקשרות נמנע.

ניתן לראות בתוך קבוצה זו גם ילדים אשר קשורים מאוד לגננת וזקוקים לקרבתה כל הזמן- אולי מתאים לילדים החרדתיים. מחקרים מראים שגננות יכולות לעשות שינוי בחברתיות על אף הקשרים לדפוסי ההתקשרות המוקדמים, יכולות לתת חוויה אחרת של קשר. ההתפתחות החברתית באה לידי ביטוי גם בחברויות קרובות וקבועות אשר דורשות יכולת להיות באינטימיות, לשמור על רצף של חוויות ואינטראקציות, התחשבות בשני.

כלל היחסים החברתיים בקרב בני השווים היא סביבה מרכזית ללמידת היכולת להתמודד עם תוקפנות, נורמות תרבותיות, ערכים תפקידים של בני המין השונה והתפתחות המשחק והמשחק הסימבולי אשר מאפשר מקום לפתרון קונפליקטים, הזדהות עם דמויות שונות, מקום להוציא ולהביע רגשות גם שליליים.

התפתחות העצמי- המעבר לשליטה עצמית והסתמכות עצמית רבה יותר

תחושת ההסתמכות העצמית של הילד או השליטה העצמית בגיל הגן מהוה התפתחות חשובה ביותר בעיני התיאורטיקנים מאחר והיא עומדת בבסיס היוזמה או תחושת היעילות העצמית הגדלה של הילד, תחושת היעילות מתפתחת לאחר אוסף של חוויות הצלחה בהם הילד הצליח להשתלט על המטרה שניתנה לו.

יכולות השפה המתפתחות והיכולות המוטוריות הבשלות מאפשרות לילדי הגן להסתמך על כוחותיהם. בנוסף בגיל הגן מתפתחת יכולת הילדים לבצע פתרון בעיות יחד עם יכולות ויסות ושליטה עצמית. גם יכולת המשחק הדמיוני מאפשרת תחושת שליטה ומסוגלות. התפתחות העצמי כוללת גם את היכולת של הילד להתבונן על עצמו במגוון של סיטואציות ולשמור על הקביעות ותחושת העצמי מעבר להתנסויות ואינטראקציות שונות אותן הוא חווה. מתוך יכולת זו הילד שומר על קביעות העצמי אשר אינה משתנה בהתאם לסיטואציה זמנית אלא מתקיימת מעבר לאינטראקציות. כך הילד מתחיל לפתח דימוי עצמי אשר מלווה אותו כתחושה בסיסית של העצמי ומשפיעה על התפיסה שלו את יכולותיו ויעילותו. כמובן שכל ילד חווה כישלונות מעת לעת אולם התפיסה העצמית מתגבשת מתוך רצף התנסויות הולכות ונשנות של יעילות והצלחה ומתוך כך שהסביבה מעצימה את יכולותיו ומתפעלת מהם.

התפתחות התנהגות הטיפוסית למין

בגיל הגן הילדים מודעים לא רק למינם (יכולת שמתפתחת הרבה קודם), אלא מודעים לתפקידים הסטריאוטיפים עבור כל מין. בגיל הצעיר ילדים לומדים לשחק במשחקים המתאימים למינם אך עדיין אינם מודעים לסטריאוטיפים המיניים ולא מזדהים עדיין עם ההורה בן אותו המין. בגיל הגן הילדים מתחילים ללמוד על התפקידים המתאימים למין, הן כהבשלה קוגנטיבית והן מתוך רצף ההתנסויות שלהם. הילדים מפתחים סכימה אשר מתאימה לכל אחד מהמינים. הסכימה מתפתחת מתוך ההתייחסויות וההתנהגויות שהם הורגלו אליהם אולם אופי ההתנהגויות יהיו שונים בהתאם לתרבות שבה הילד נולד. ככלל ניתן לראות שבנות מעדיפות קשרים יחידים קרובים עם בנות גילם ולבנים נטייה לשחק בקבוצות. התפתחות הרגשות

יחד עם ההתפתחות הקוגנטיבית והשפתית המואצת בגיל הגן, מגיעה היכולת הרגשית המפותחת יותר. הילדים מבינים ומזהים יותר רגשות ושל הסיבות המובילות אליהם. הילדים מסוגלים לוסת רגשות באופן יעיל יותר.

ילדים לפני גיל חמש שש, יתקשו להבין שלעיתים הרגש הנראה הוא אינו זה שמורגש. למשל הילדה לא הראתה שהיא עצובה כדי שלא יצחקו עליה וכדומה הבנה כזו שהרגש המורגש והנראה אינם תואמים מתפתחת בין גילאי 8-5. יכולת הויסות הרגשי מתפתחת גם כן בגיל הגן. הויסות הרגשי כולל את היכולות לשלוט בהבעת רגשות ולכוון אותם, לקיים התנהגות מאורגנת בזמן של רגשות עזים, ניתן לראות זאת לעיתים ביכולת של ילדים לשאת מצב מתסכל. ניתן לראות כי הנטייה לא לציית לדרישות יורדת באופן משמעותי בין גיל 5-5.2 ,הם מצליחים לשאת בתסכול במצב שבו הם מתבקשים לעשות משהו בניגוד לרצונם. הם גם לומדים לנהל משא ומתן ודיאלוג סביב הקונפליקט. כמו כן מתפתחת יכולת הילד לדחות סיפוקים.

התפתחות חברתית

ילדים מתחילים לקבל ולציית לגבולות כבר סביב גיל שנתיים. אולם יכולת הפנמת הגבולות הולכת ומתפתחת בגיל הגן, כלומר יכולתו של הילד לציית לגבולות המצופים ממנו גם בהעדר הורה או גננת בסביבה מעידה על יכולתו להפנים את הכללים לכדי מחויבות אשר באה מתוך הילד ולא רק כתגובה לבקשה קיימת. המחקר מראה כי גבולות הניתנים ביחד עם חום מצד ההורה או המטפל מביאים להפנמה ולהעברת היכולת המוסרית לילד (המעבר מהוראה ישירה תחלק עוגיה אחת לכל אחד ועד לאמירה כמו אני סומכת עליך שתדע איך לחלק את העוגיות באופן הוגן). הרגשות העזים אשר מתפתחים באופן מקביל להתפתחות הפנמת הכללים הם רגשות האשמה והגאווה. רגשות אלו קשורים להערכה עצמית על פי התקנים שהופנמו. ילד שיתנהג בניגוד לכללים יוכל לחוש אשמה ממקור מופנם של הצו אותו הפר לעומת רגש הגאווה המתלווה לציות ועמידה בכלל. הבושה בדרך כלל מאפיינת ילדים צעירים יותר מאחר וזהו רגש שתכליתו עומדת אל מול אדם אחר.

ככל שהילד מסוגל לווסת את רגשותיו ומעשיו אנו נראה פחות התנהגויות תוקפניות. תוקפנות במובנה הרווח מתקיימת בגיל הגן מאחר והיא נעשית מתוך מודעות של הצקה או גרימת נזק לאחר. מריבה על צעצוע או דחיפה בגיל הפעוטות נובעת מחוסר יכולתו של הפעוט לוסת ולתכנן את מעשיו. כאשר הוא רוצה צעצוע שנמצא בידיו של האחר הוא דוחף אותו אבל הוא לא מתכוון לפגוע בו ועל כן זו אינה תוקפנות.

תפקיד ההורים/גננות

חום, שיתוף רגשי והיענות רגשית. הורות כזו נמצאה קשורה ליכולות חברתיות גבוהות. עקביות במתן גבולות ותואמות בין ההורים. הנחלת ערכים תרבותיים. יכולת לתת אחריות ולהנות מעצמאותו של הילד.

הורות סמכותית- הורים מטפחים, נענים ותומכים יחד עם הצבת גבולות ברורים ועקביים, לעומת הורות מתירנית והורות סמכותנית.

הפנמת כללי התנהגות