תהליכי אבל בגיל הרך

ילדים חווים חווית אבל בגיל הרך, באופן שטוף וטבעי כגון: חיות מחמד, ימי זיכרון, פרחים שנבלו ומתו.

המבוגרים עלולים להיות במבוכה אודות הנושא שהפך להיות "טאבו" ולא דובר.

היכולת של הילד להתמודד תלויה ברמת הקוגניציה שלו (וגם של המבוגר!).

חוויות המבוגר משפיעות על היכולת שלו להסביר לילד.

מעגלי הפגיעה ישפיעו על אופן ההתערבות

קירבה לילד

עד כמה החוויה טראומטית?

האם נחוץ עבודה אינדיבידואלי או עם כל ילדי הגן?

גילאים של האחים והשפעת תגובותיהם על הילד הרך ועל יכולת ההבנה שלו?

 

המוות כמרכיב של חוסר שליטה אל מול הצורך של ילדים להיות בשליטה

ילדים קטנים עסוקים בשליטה בהרבה מובנים.

מוות – הוא אובדן שליטה.

ילדים בגיל הרך צריכים להבין באופן מוחשי מה קרה.

הילד צריך אפשרות להיפרד.

הוא צריך לדעת מיהם מקורות התמיכה שלו (אם הדמות העיקרית מתפרקת ומאבדת שליטה – זו חוויה מפחידה עבור הילד)

חווית האבל

ישנם חמישה אלמנטים שיש להסביר בכדי להבין ברמה הקוגנטיבית את מושג המוות:

1. אי הפיכות המוות

2. סופיות המוות

3. סיבתיות המוות

4. הכרחיות המוות

5. המוות הוא בלתי נמנע

יש להסביר:

-המוות הוא חלק נורמטיבי של החיים (אם אדם מת מזקנה).

-פונקציות החיים לא חלות על המת - נשימה, קור/חום, רעב, פחד וכדומה.

יש לחשוב מה הילד יבין ממה שנאמר לו, לדוגמא:

הלך לעולמו (אולי הילד חושב אולמו - אולם שמחות)

הלך לגן עדן (אולי הילד חושב שיש גן כזה כמו שהוא הולך לגן נטלי)

 

ילדים מתבלבלים, ולעיתים מפחדים מאמירות " הוא בשמיים" או לגבי מושגים של "תחיית המתים".

 

בשיחה עם הילד יש לברר מה הוא שואל ומה הוא רוצה לדעת.

מבוגרים הם במבוכה – לא יודעים מה לומר לילדים.

חמישה אלמנטים להבנת מושג המוות

לאחר ההלוויה – יש התמודדות עם שלבי האבל. לכל שלב יש השלכות על הסובבים את המתאבל, לרבות ילדים בגיל הרך, שזקוקים להכלה ולהבנה אולי דווקא מאותו אדם שפחות מתפקד, ועובר שלבים רגשיים משמעותיים.

לפי כל המחקרים - ילדים מתמודדים טוב יותר ככל שהמבוגר הסמוך אליהם מתמודד טוב יותר.

ילדים צריכים כלים מתאימים כיצד לנחם את האדם שבאבל:

לצייר

לברך

לחבק

-והכול עם הנחייה של מבוגר קרוב.

ילדים זקוקים לתחושה של כוח ושליטה; הורים זקוקים לידע ולכלים כיצד להפעיל את הילד ולעזור לו להתמודד.

אנשי מקצוע צריכים לעזור למטפלים בילד להבין:

- את ההשלכות על הילד

- מה הוא עושה עם מה שהוא שומע

- לתת משפטים להפחית את החרדה

- אמירה שתתן בטחון לילד.

 

שלבי אבל והשלכות

יש מנהגים שונים, תפישות שונות, אמונות טפלות.

משפחה/גן – חילוני/דתי/מסורתי/חרדי?

מה מתאים למשפחה? האם הוא נוגד לדעות הגננת/ הפסיכולוגית ?

לוקחים את הילד להלוויה או רק להספדים – או לא ולא או גם וגם? מי מחליט וכיצד?

 

– לא תמיד יש זמן לחשוב לעומק על הדברים ומשפחות באבל לא תמיד חושבים על "הדבר הנכון" לגני הילד הרך. על אנשי מקצוע לקחת אחריות ולדאוג שמישהו יכין את הילד וכיצד, ייתן לו ליווי פיזי ורגשי, ויהיה פנוי לתמיכה ולשאלות הילד.

מקרים "נורמטיביים" ומקרים חריגים:

כאשר סבא או סבתא מתים – זה אובדן משמעותי מאד עבור ילד.

 

יש רמות אחרות של אובדן שלצערנו קורות: 

אובדן חב (ילד) מהגן, מוות גננת, סייעת, הורה.

 

רמות משניות נוספות:

מותו של בן זוג הגננת/סייעת, אחים של ילדי הגן, הורה של ילד אחר, דוד או סב של ילד אחר, אח חייל

הבדלים תרבותיים בהתייחסות למוות

מי מת? מי יושב שבעה?

כאשר הגננת יושבת שבעה, ולא נמצאת בגן שבוע, סייעות או מחליפות לא אומרות את האמת.

יש נטייה לומר שהגננת הייתה חולה. ה"שקר" מפתה – כי אז אין צורך להתמודד.

מאידך – יש מצבים שהגננת ממש לא רוצה לתת מקום לאבל שלה בתוך הגן.

כאשר ילדים שומעים דברים אודות מה שקרה בבית, ושומעים גרסה אחרת בגן – הבלבול מעלה חרדות.

יש לתת מקום ליכולת קליטה של ילדים – מעבר למה שדובר באופן גלוי.

ילדים שומעים או רואים מידע דרך רדיו או טלוויזיה, ובלי השגחה זה יכול להעלות בלבול וחרדות.

על ההורים ומבוגרים בכלל, על אף הסקרנות שלהם לגבי האירוע, לסנן מה שילדים רואים ושומעים.

מה אומרים לילד?

יש מנהגים שונים, תפישות שונות, אמונות טפלות.

משפחה/גן – חילוני/דתי/מסורתי/חרדי?

מה מתאים למשפחה? האם הוא נוגד לדעות הגננת/ הפסיכולוגית ?

לוקחים את הילד להלוויה או רק להספדים – או לא ולא או גם וגם? מי מחליט וכיצד?

 

– לא תמיד יש זמן לחשוב לעומק על הדברים ומשפחות באבל לא תמיד חושבים על "הדבר הנכון" לגני הילד הרך. על אנשי מקצוע לקחת אחריות ולדאוג שמישהו יכין את הילד וכיצד, ייתן לו ליווי פיזי ורגשי, ויהיה פנוי לתמיכה ולשאלות הילד.

הבדלים תרבותיים בהתייחסות למוות

משחק הילד כמרכיב של עיבוד האבל

*הורים ומטפלים צריכים להיות מוכנים למשחקים אצל הילד שאולי ישפיעו על ההורה/ גננת רגשית. 

*יכול להיות טווח מאד רחב של תגובות של הילד.

*שיבינו שהשאלות של ילדים משתנות עם הגיל

*הם צריכים להיות מוכנים לעזור ולענות שוב כאשר הקוגניציה מתפתחת – ונראה את זה הן דרך המשחק של הילד, הן דרך נושאים שמעניינים אותו, הן דרך שאלות ישירות.

*אולי חלק מהותי השתנה בחיים של הילד ואחת הדרכים שינקוט להתמודד עם שינויים אלה הוא דרך המשחק.

דרכי התמודדות

ספרי ילדים

*סיפור מהחיים – אלונה פרנקל 

*החתול מיצי מתה – מתוך הספר של דבורה עומר "הנשיקה שהלכה לאיבוד"

*סבא של ליאור מת – שולה מודן

 

מאמרים

*הקנית מושג המוות לילדים בגיל הרך - שוש כרמל- פסיכולוגיה העברית, אוגוסט 2010

*"הרגתי את אבא" – על רכיב האשמה בהתמודדות של ילדים עם מות הורה - יגאל עמנואל פסיכולוגיה העברית, אוקטובר 2010

*אגרת לגננת – התייחסות הגננת לנושא המוות: לילד הנפגע, להוריו, לשאר הילדים בכיתה ולהוריהם (המנהל הפדגוגי, האגף הקדם יסודי, המחלקה לתכניות הורים וקהילה).

*התמודדות ילדים עם נושא המוות בגיל הרך, תפקיד ההורים והגננות – ד"ר זהבה רוזנטל על ספר של שרה סמילנסקי (שכבר אינו למכירה: "תפיסת המוות בעיני ילדים")

באנגלית

ספר ילדים: Badger's Parting Gifts – Susan Varley (מתאים לגן חובה- כיתה א')

*יש ספרים רבים מאד שאפשר למצוא בגוגל "children young in berievement"

מאמר: The child's loss: Death grief and mourning - Dr. Bruce Perry and Jana Rubenstein

ספרות ומאמרים בנושא