מרבית הילדים מסוגלים להיגמל מחיתולים סביב גיל שנתיים. זהו גיל שלמרבית הילדים יש סדר יום וקביעות בשעות בהן הם צריכים להתפנות. בשלב הזה לרוב יש מבוגר זמין סביבם (הורה/מטפלת). זמינותו של המבוגר נותנת מענה הן לצרכים פיזיים, הן לקשיים רגשיים העלולים לצוף בתהליך החינוך לניקיון, כגון הקושי להיות לבד בשירותים. מעל הכל חשוב הניצוץ בעיני ההורה –שנותן שבח ומראה אושר כשהילד מצליח להתפנות במקום הנכון ובזמן הנכון. בימינו, למרות היכולת ההתפתחותית לעבור את התהליך סביב גיל שנתיים, הורים רבים דוחים את החינוך לניקיון עד לגיל מאוחר יותר
יש השלכות מרחיקות לכת לכך שילד מגיע לגן "לא גמול"-לדוגמה, על הדימוי העצמי, על הקשר שלו עם צוות הגן ועל התפקוד החברתי באופן כללי. הצורך לעבור תהליך זה כאשר המבוגר הרבה פחות זמין מוסיף נדבך נוסף של קושי
גמילה
-
רמה גבוהה של עצמאות מוטורית ופיזיולוגית
-
יכולת לנגב לבד
-
מודעות עצמית גבוהה
-
רמת שפה סבירה
-
וויסות עצמי
-
יכולת להתנתק מפעילות באופן עצמאי (לצורך הליכה לשירותים)
במקביל ליכולות ההתפתחותיות הגבוהות יותר הנדרשות מהילד,רוב גני העירייה בירושלים אינם ערוכים פיזית לליווי תהליך החינוך לניקיון
הליכה לשירותים (לבד) בגן
-
הכנה טובה לקראת התהליך(לפני הורדת החיתול) – קריאת ספרים, הסבר לגבי התהליך, דוגמה על ידי ילדים מעט יותר גדולים (הליכה לסיר/שירותים)
-
מסר ברור – בעת שמורידים את החיתול אין להחזיר אותו – (רק בלילות)
-
להזמין את הילד להתפנות אחרי אוכל/שתיה – כדי להרבות באפשרות להצלחה
-
להזמין את הילד להתפנות לפני שמתחיל פעילות שלא ירצה לעזוב באמצע
-
להבטיח לילד לשמור עליו בשעה שהוא הולך להתפנות
-
להבטיח לילד לשמור על צעצוע – שמא אחד מבני המשפחה ייקח
-
להיות רגיש ל"ריקוד" הילד שצריך להתפנות אבל משום מה לא הולך בעצמו – ולקחת אותו!
-
אם היה "פספוס" יש להזכיר לו שעם הזמן הוא ילמד להתפנות בסיר/אסלה, בדיוק כמו שהוא לומד דברים אחרים במעון/גן ובבית
-
כדאי מאד לגלות גמישות לגבי האמצעים להתפנות –דהיינו סיר, ישבנון, ישבנון עם מדרגות וכד'
-
כדאי לשבח על הצלחות, עצמאות והתקדמות. אפשר גם להשתמש בפרסים סמליים כגון מדבקות, אך העיקר הוא המילה החמה, החיוך, וההתפעלות על המאמצים
-
אין עונשין!! מתן אמפתיה, הבנה וסבלנות ישתלמו הרבה יותר. פספוסים הם חלק בלתי נפרד מתהליך למידה זה
יש לציין שרגרסיות יכולות להתרחש בגלל מעברים ושינויים ובגלל דברים שקורים בעולמו הרגשי של הילד ושאינם תמיד נראים לעין
דרכי עבודה בבית היכולות להקל על התהליך
הקושי להשלים את התהליך בצורה נאותה יכול לנבוע מסיבות תורשתיות –בעיקר הרטבות לילה. דבר זה יכול לפגוע באפשרות של הילד ללון מחוץ לבית, ועשוי לפגוע בתחושת הקומפטנטיות שלו ובדימוי העצמי. ילדים אלה זקוקים לאמפתיה הורית רבה. במידה והפספוסים נמשכים עד לשלב מאוחר יותר (לדוגמה, אחרי כניסתו לבית הספר) מומלץ לפנות להתייעצות עם אנשי מקצוע בקופ"ח.
ילד, בגיל הגן, שמרבה לפספס,עלול ליפול קורבן ללעג החברים. לכן חשוב לנהל את התהליך בזמן (סביב גיל שנתיים–שנתיים וחצי) ובאופן מכבד את הילד.
במקרים מורכבים, ניתן לפנות לאנשי מקצוע הן בשירות הפסיכולוגי חינוכי, בטיפת חלב, ובמכונים להתפתחות הילד.