בחיי היומיום, כולנו צריכים לעמוד בדרישות של המציאות: להתרכז וללמוד חומר מקצועי, לשבת בישיבות או בהרצאות גם כשהן לא הכי מעניינות, לשלוט בדחפים שלנו, לדחות סיפוקים, להצליח להתמקד בדברים חשובים ולהתעלם מדברים שאינם חשובים. מכלול היכולות הללו נחשבות לחלק ממה שנקרא "תפקודי קשב וריכוז" ולעיתים נקרא גם "תפקודים ניהוליים".

​

​

​

באופן טבעי, לכל אחד מאיתנו יש חלקים חזקים יותר וחזקים פחות של תפקודי הקשב. למשל יכול להיות ילד שמצליח להתרכז בלמידה אבל הוא תנועתי מאוד ומתקשה מאוד לדחות סיפוקים. ייתכן גם מצב של ילד שיושב בשקט שיעורים שלמים אבל "חולם" ומפספס את הנאמר בכיתה.

בנוסף, תפקודי הקשב מושפעים מאוד ממצבים פיזיים (למשל, רעב ועייפות) וממצבים רגשיים (למשל עצב, כעס, משבר, חרדה). כלומר, ייתכן מאוד שתפקודי הקשב של ילד שסובל מפחדים או עובר משבר או סתם לא אכל כלום כל היום יהיו פחות טובים מהרגיל. בנוסף, לפעמים קשיים בלמידה (למשל לקויות למידה) יכולים לגרום לילד להפגין קשיים בתפקודי הקשב.

​

​

​

הפרעת קשב וריכוז מוגדרת כמצב שבו יש קשיים משמעותיים בתפקודי הקשב. מדובר בקשיים שגורמים ל"פגיעה תפקודית" - כלומר גורמים לכך שהילד יתקשה להתמודד עם הדרישות שעומדות בפניו – למשל, לא מצליח בלימודים, מתקשה להסתדר בכיתה מבחינה התנהגותית, מראה קשיים בהתנהלות היומיומית בבית ועם חברים וכ"ו. במידה וישנם קשיים מסוג זה, שאינם נובעים ממצב פיזי או רגשי אחר, ייתכן שמדובר בהפרעת קשב וריכוז.

כיום ישנם דיונים רבים בתקשורת בנוגע לשכיחות האבחון של הפרעת קשב. דיונים אלו משקפים במידה רבה את השאלה מאיזה שלב הופך קושי "נורמטיבי" בתפקודי הקשב ל"הפרעה".

אבחון של הפרעת קשב יכול להיעשות כבר מגיל 4 במקרים מסוימים אבל, לרוב ייעשה במהלך שנות בית הספר היסודי. נכון להיום אין כלי אבחוני "אובייקטיבי" שנותן תשובה חד משמעית בנוגע לקיום של ההפרעה (כמו למשל צילום רנטגן לאבחון של שבר בעצם). לכן, התהליך כולל איסוף של מידע ממספר מקורות:

דיווח של ההורים, דיווח של הצוות החינוכי שעובד עם הילד, פגישה של המאבחן עם הילד, מבדקים שונים, מבדקים ממוחשבים ולעיתים גם בדיקה רפואית.

​

ישנם קשיים אחרים שיכולים להראות ממש כמו הפרעת קשב. למשל קשיים רגשיים (חרדה, דכאון, משבר), לקויות למידה, קשיים בשינה וכן בעיות רפואיות שונות. לכן, חשוב שתהליך האבחון יהיה מקיף ורציני ויכלול

התייחסות למידע ממקורות רבים. אבחון יכול להעשות על ידי נוירולוגים, פסיכיאטרים, רופאי משפחה שהוכשרו לכך ופסיכולוגים בעלי ידע ונסיון מתאימים.

 

תפקודי קשב עיקריים שנבדקים באבחון: קושי בקשב מתמשך (למשל, הילד מתקשה לשמור על ריכוז לאורך זמן, גם עשוי להיות חולמני), היפראקטיביות (הילד תנועתי ומתקשה לשבת במנוחה בלמידה), מוסחות (תשומת ליבו של הילד נמשכת לדברים לא חשובים שקורים בסביבה, כמו למשל רעש קטן בכיתה), אימפולסיביות (הילד מתנהג בפזיזות ועושה דברים בלי להתחשב בתוצאות). כמו כן פעמים רבות ישנם גם קשיים בהתארגנות וקשיים בדחיית סיפוקים.

 

"הפרעת קשב" זה שם כולל לקשיים משמעותיים בתפקודי הקשב – חשוב לדעת שילדים עם הפרעת קשב יכולים להראות מאוד שונים זה מזה משום שלכל אחד יהיה קושי בתפקוד קשב אחר. כך למשל ייתכן שילד אחד יהיה מאוד חולמני ושקט ואחר יהיה מאוד תנועתי וחסר שקט.

​

אבחון וטיפול בהפרעת קשב הם חשובים ביותר שכן מחקר רב מראה שלהפרעת קשב לא מטופלת יש נזקים רבים  כגון: דימוי עצמי נמוך, סיכון מוגבר לפציעות בגיל צעיר ולתאונות דרכים בגיל מבוגר, שימוש בסמים ואלכוהול, הסתבכות עם החוק ועוד.

ישנן חברות ואנשי מקצוע רבים המשווקים מוצרים ו/או ידע ל"טיפול" בהפרעת קשב. זהו תחום שמהווה מקור לאי-הסכמה ומחלוקות בין אנשים, בעיקר סביב סוגיית הטיפול התרופתי (למשל ריטלין ותרופות אחרות). המלצה חשובה בתחומים מסוג זה היא להסתמך יותר על מחקר שיטתי ומסודר שנערך וכלל נבדקים רבים ופחות על דעה או התנסות אישית של אדם בודד.

​

באופן כללי, ישנן המלצות מעודכנות בתחום, המבוססות על מחקרים רבים עם מספר נבדקים רב. עד גיל בית ספר יסודי ההמלצה בעדיפות הראשונה היא הדרכה מקצועית להורים ולצוות החינוכי. הדרכה כזאת יכולה לתת למבוגרים בחיי הילד הבנה של קשייו וכלים ושיטות שיסייעו להם להתנהל עם הילד ביומיום. הדרכה מסוג זה יכולה לסייע מאוד בבנייה של סדר יום ונורמות שיפחיתו את כמות ועוצמת המתחים היומיומיים ויאפשרו קידום של ערכים חינוכיים.

​

בגילאי בית הספר היסודי ואילך ההמלצה היא לשלב הדרכה מקצועית להורים ולצוות החינוכי עם טיפול תרופתי. חשוב להדגיש שטיפול תרופתי (ראה עוד בסעיף נפרד) אינו עומד בפני עצמו ודורש מעטפת של סיוע נוסף. סיוע כזה יכול להיעשות, כפי שנכתב קודם, על ידי הדרכה למבוגרים בחיי הילד או באופן ישיר עם הילד. ישנן התערבויות אפשריות רבות וחשוב להתאים את ההתערבות שנבחר לצרכים של הילד. כך למשל, ישנם טיפולים שמבוססים על מכשור-משוב (ביופידבק, נוירופידבק), טיפולים פסיכולוגים (טיפול במשחק, טיפול קוגנטיבי התנהגותי ועוד), טיפולים "רגשיים" אחרים (טיפול באמנות, בדרמה, במשחק, דרך רכיבה על סוסים ועוד).

 

חשוב לזכור שה"טיפול" הבסיסי והחשוב ביותר בילד נעשה על ידי הוריו – על ידי ביסוס של קשר יציב, סביבה מוגנת עם פיקוח והכוונה של מבוגר, שיח פתוח עם הילד, התמודדות משותפת עם קשיים, עידוד של הילד להשקיע ולהתמודד, מתן סיוע לימודי כאשר נדרש ועוד. בנוסף, גם השקעה של הורים בפיתוח ושימור של יחסים שוטפים תקינים עם הצוות החינוכי יכולה להשתלם מאוד ולסייע בקידום של הילד בכל התחומים.

כאמור, הטיפול התרופתי להפרעות קשב נמצא לעיתים במרכזו של ויכוח ציבורי. יחד עם זאת, במחקר ובספרות הרפואית הוא נחשב לאפקטיבי ולבטוח יחסית. זאת, לאחר עשרות שנים של מחקר עם נבדקים רבים. לצד זאת, חשוב לזכור שאנשים שונים מושפעים ממנו בצורות שונות וגם שטיפול תרופתי (גם כשהוא אפקטיבי), אינו עומד בפני עצמו ודורש מעטפת של סיוע נוסף.

​

כיום, עדיין יש קושי לדעת כיצד טיפול תרופתי ישפיע על מטופל מסוים – ישנם מטופלים שמדווחים על שיפור ניכר וישנם כאלו שאינם חווים תועלת. כמו כן, חלק מהמטופלים חווים תופעות לוואי אפשריות לטיפול. לכן, חשוב שהחלטה על טיפול תרופתי תיעשה באופן שקול עם איש מקצוע המוסמך לכך (נוירולוג, פסיכיאטר, רופא משפחה שעבר הסמכה לכך).

​

בכל מקרה, במידה ומוחלט על טיפול תרופתי חשוב לשים לב למסרים המועברים בין המבוגרים בחיי הילד סביב נושא זה. במידה וההורים אינם מסכימים בינהם ו/או יש אי הסכמה בין ההורים לבין צוות בית הספר, חשוב מאוד להתמודד עם הדברים, במידת הצורך להעזר בייעוץ חיצוני ובסופו של דבר להשתדל להגיע למצב של שיתוף פעולה ולהעברה של מסרים אחידים. הדרכה לצוות החינוכי ניתנת פעמים רבות על ידי אנשי מקצוע של משרד החינוך ו/או הרשות המקומית.

 

לאחר התחלת טיפול, מומלץ לעקוב אחר השפעתו (מה מידת התועלת והאם יש תופעות לוואי). חשוב שאיש המקצוע שנתן את המרשם, יהיה זמין באופן כלשהו (טלפון / מייל) על מנת שתהיה אפשרות להתייעץ במידה ויש שאלות לאחר תחילת הטיפול.

​

במידה וניתן טיפול תרופתי חשוב שהדבר ייעשה ככל הניתן בשיתוף פעולה (ובהסכמה) עם הילד כדי ליהמנע מהנזקים האפשריים של מתן טיפול תרופתי במצב של קונפליקט. במידת הצורך, ניתן להיעזר בייעוץ על מנת להתמודד עם קשיים בתחום זה. כמו כן, חשוב שגם ההורים וגם הצוות החינוכי יסייעו לילד להבין שהטיפול התרופתי לא הופך אותו לילד אחר אלא מסייע לו להראות יכולות שלו שלפעמים הוא מתקשה לבטא.

 

הורים רבים מחפשים "אלטרנטיבה טבעית" לטיפול תרופתי ובשוק יש מספר רב של פורמולות וכמוסות לצורך זה. רוב הפורמולות הללו לא נחקרו באופן מסודר ולא ברור מה מידת התועלת בהן. חשוב להבין שגם מוצרים "טבעיים" יכולים לגרום נזק, במיוחד אם הם באים כתחליף לטיפול אחר בבעיה.